<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין רפ"ג</h1>
<h2>דף לב.</h2>
והמצוה הרפ"ג היא שהזהיר הדיין מהטות לדעת דיין אחר על צד ההשען אליו בחיוב החייב או זכוי הזכאי מבלתי שיהיה הדבר מובן אצלו לפי הקשו ושכלו מהקדמות התורה. והוא אמרו (משפטים כ"ג) לא תענה על ריב לנטות. ירצה בזה לא תבקש בריב הנטיה לבד והוא שתטה עם הרוב או עם הגדולים ותשתוק ממה שיש בנפשך בדין ההוא. ולשון מכלאתא (דרשב"י ע"ש) לא תענה על ריב לנטות שלא תאמר בשעת מניין דיי שאהיה כאיש פלוני אלא אמור מה שלפניך יכול אף דיני ממונות כן תלמוד לומר אחרי רבים להטות. ומזה הלאו גם כן תבא האזהרה למלמד זכות שלא יחזור וילמד חובה לאמרו לא תענה על ריב לנטות. כלומר לא יהיו דבריך בו להטות אותו לחובה. וכן אין פותחין בדיני נפשות לחובה לאמרו יתעלה לא תענה על ריב לנטות. וכן מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה. וכן אין מתחילין מן הגדול. כל אלו הדברים אמנם נלמדו מאמרו לא תענה על ריב לנטות כמו שהתבאר ברביעי מסנהדרין (ל"ב—ל"ד.) ושם התבארו משפטי מצוה זו.
